<h1>צידה לדרך מ"ב כ"א פ"ה</h1>
<h2>דף פג:</h2>
צונו השם יתברך לכסות דם חיה ועוף הטהורים הנשחטים וראויים לאכול שנאמר [ויקרא י"ז] איש כי יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. כסוי הדם נוהג בכלאים הבא מן הבהמה ומן החיה והוא הנקרא בלשון חכמים כוי. ואין לברך על הכסוי שלא ידענו אם חיה או בהמה. הילכך אין שוחטין אותו ביום טוב כי אולי הוא בהמה ואין מטלטלין עפר לכסות דמו ואם שחטו יכסה דמו אחר המועד. שחט הרבה עופות וחיות במקום אחד כסוי אחד לכולם. השוחט חייב לכסות הדם. לא כסהו חייב הרואה לכסותו שנאמר [שם] ואומר אל בני ישראל המצוה הזאת על כל איש מישראל. כסהו ונתגלה פטור מלכסותו אבל כסהו הרוח ונתגלה חייב לכסות. נבלע הדם ורישומו ניכר חייב לכסותו. דם שנתערב במים אם יש במים מראית דם חייב לכסותו. נתערב ביין אדום או בדם בהמה ישערו אם היין או הדם היה מים והיה מראית דם חייב לכסותו. לא יצא דם אלא על הנתז או על הסכין יכסו אותו ואם לא יצא דם כשרה. השוחט לחולה בשבת לא יכסה עד מוצאי שבת. השוחט לא יכסה ברגלו שלא תהיינה מצות בזויות עליו. הרוצה לשחוט בהמות רבות יכול לברך ברכה אחת והוא שלא ידבר אלא בעניני השחיטה ואם ידבר חייב לברך פעם אחרת. ברך ודבר קודם ששחט שלא מעניני השחיטה יברך פעם אחרת. אם לא התחיל לשחוט השוחט וקודם שגמר השחיטה הביאו לו דבר אחר לשחוט אפילו לא דבר חייב לברך. המכסה צריך ליתן עפר מלמטה ומלמעלה שנאמר [שם] וכסהו בעפר שמשמעו מלמטה ומלמעלה יש עפר. אין מכסים באבנים ולא בכלי אבל מכסין בזבל דק ובחול דק ובשחיקת אבנים ובחרס ובנעורת של פשתן דק בסיד ובלבונה ובמגופת חבית שכתת דק. ומכסין בעפר זהב שהכתוב קראו עפר שנאמר [איוב כ"ח] ועפרות זהב לו. וכן באפר הכירה שנאמר [במדבר י"ט] ולקחו לטמא מעפר. אין מכסין בעפר המחובר שהכתוב אומר [בראשית י"ג] אם יוכל איש למנות את עפר הארץ שהראיה מזה כי דבר דק ומפורד ולא מחובר נקרא עפר וכתיב [במדבר כ"ג] מי מנה עפר יעקב. ואת אויביו השם יקוב. ויקבץ בניו מבין העמים. ויקיים בנו מקרא שכתוב [דברים א'] יוסף עליכם ככם אלף פעמים. ויברך אתכם כאשר דבר לכם.
